קאטה של קראטה קיוקושינקאי

 

הקדמה

קאטה - זה רצף של בלוקים, דחיפות, מכות ובעיטות, שמבוצעות באחת או יותר עמידות, כולל תנועה קדימה, אחורה ולצדדים. מספר התנועות וסדר שלהם ספציפיים מאוד. מאזן בין התקפה להגנה, העמידות שבשימוש, כיוונים וצורות התנועה - כל האספקטים האלה מאפיינים כל קאטה בצורה שונה ומקנים לכל קאטה אופי מיוחד משלו.

באמצעות הביצוע של קאטה אנו מתרגלים ולומדים יותר על הטכניקה של קראטה שמשומשת בקרב. כמוכן, תוך כדי ביצוע הקאטה, אנו מפתחים איזון, קואורדינציה, נשימה וריכוז. במידה ומבוצע נכון, הקאטה זה פעילות גופנית מצויינת ושיטה מעולה לסכם את המידע הרכוש בראש ולאמן את גופכם. קאטה מהווה רעיון של "רן מה" (ren ma), או "כל הזמן לחדד" - כאשר מבצעים את הקאטה לעתים קרובות, מתאמנים כל הזמן, התנועות ניהיות יותר חדות ומושלמות. הקפדה על כל חלק קטן, שדרוש לביצוע נכון ושיפור של קאטה, מפתח את השליטה העצמית.

דרך ריכוז, מסירות עצמית ותירגול אתם יכולים להגיע לרמה עליונה של הלמידת קראטה, בה הקאטה נהיה חרוט בתת מודע שלכם, כך שאתם לא צריכים להתרכז כבר בזמן הביצוע של הקאטה, על מנת לבצע אותו בצורה נכונה. זה מה שמאסטרים של דזאן (Dzen) קוראים לו "מושין" (mushin), או "ללא מודע". בשלב זה, תודעה וחשיבה רציונאלית לא משומשות כלל בתרגול, כל מה שניסינו לזכור לפניכן, כעת מבוצע באופן ספונטני. 

התרגול של הקאטה המסורתי הוא דרך להביע כבוד שלכם לתולדות והיסטוריה של הקראטה קיוקושינקאי ולאומנויות לחימה בכללי.

המקורות של קאטה קיוקושינקאי הם שני זרמים של לימודי קראטה: שיטת גודזו-רו (Godzu-ru) של צ'ויון מיאגי (Choun Miyagi), (1988-1953), ושיטת שוטוקאן (Shotokan) של גיצ'ין פונקושי (Gichin Funakoshi), (1868-1958), הבן אדם שהביא את הקאטה מאוקינווה ליפן ב-1922. גיצ'ין פונקושי וקנבה מבוני (Kenva Mabuni) (1889-1952), המייסד של שיטה חזקה שיטו-ריו (Shito-ru), התאמנו ביחד תחת ההנחיה של המורים מאוקינווה, יאזוצונה אזאטו (Yazutsune Azato), (1827-1906),ואנקו איטוסו (Anko Itosu) (1839-1915). איטוסו המציא את הקאטה "פינאן", ששונה מעט מאוחר יותר על ידי פונקושי. בנוסף, מבוני התאמן גם תחת הנחיית המורה קאנריו חיגאוננה (Kanrio Higaonna) (1853-1915). צ'ויון מיאגי התחיל להתאמן אצל חיגאוננה מגיל 14, לאחר שהוצג על ידי ריוקו ארקאקי (Ruko Arakaki), מומחה מכובד מאוד שאיתו מיאגי למד מגיל 11. השיטה גודזו-רו - זה חלק משוראי-רו (Shorei-ru), קבוצה של בתי ספר נאכה-טה (Naha-te), שנמצאים בעיקרון תחת השפעה של שיטות דרומיות של הקאמפו הסיני. חיגאוננה התחיל ללמוד קאמפו מגיל 16. בגיל 22 הוא נסע לעיר פוצ'ואו (Fuchou), עיר הבירה של המחוז פוקיאן (Fukien) בסין הדרומית. הוא גר שם במשך 15 שנה ולמד אצל מורה בקאמפו של השאולין הדרומי, שידוע בשם דורוקו (Doruko) (רו רוקו (Ru Ruko)). שיטת קאמפו דורוקו התבססה על 5 צורות של בעלי חיים של שאולין. הצורות האלו היו מפותחות על ידי רופא של שלושת הממלכות, וואן טו (Van To), בהתחשב בערך הטיפולי שלהן. בהתבסס על החקירה  שלו של תנועות הדוב, הקוף, הצבי, האפרוח והנמר, התפיסות של וואן טו השפיעו בצורה משמעותית על רוב אומנויות הלחימה, שיצאו מסין באותו זמן. 

הסין הדרומית, איפה שלמד חיגאוננה, הייתה לרוב אזור של נהרים ושדות האורז. הפעילויות העיקריות היו: חתירה, דייג, גידול אורז, כלומר, פעילויות שעוזרות לפתח את החלק הגוף העליון. הקרבות היו לרוב מועברים על האדמה הכפרית הרכה, לכן הכי חשוב היה לשמור על איזון ויציבות. מרחק של הקרב (מי-אי) היה קצר. מכאן אומנות הלחימה התרכזה יותר על יציבות ולא על תנועה, עם תנועות ידיים חזקות והדוקות, ההולכות לאורך הקו של טיאוריית המעגל ונקודת גיצ'ין פונאקושי (Gichin Funakoshi) (1958-1868), האב של הקאטה המודרני ומורה של אויאמה מ-1938 עד 1945. קאטה, לרוב, היו די רגועים ומפוארים, הטכניקות מרוכזות על ידיים וכתפיים, עם תנועות בעמידות יציבות וחזקות. כמוכן, גם שיטות שונות של נשימה באו על ידי ביטוי בקאטה. הקאטה טנשו (Tensho) - זאת דוגמה טובה של קאטה שמושפע משיטה הדרומית של קאמפו. הקאטה הזה נוצר על ידי צ'ויון מיאגי (Choun Miagi) כהשלמה אוין (Uin) (רך, פנימי) לקאטה אואנג (Uang) (קשיח, חיצוני) סאנצ'ין, שבא מסין עם המורה של צ'ויון מיאגי, חיגאוננה. הטיאוריה של מעגל ונקודה, כאמור, נוסדה על ידי צ'אנג סאנג-פנגם (Chang Sang-Fengam), המאסטר של אומנויות הלחימה בתקופת סונג (906-1279) (Sung). לאחר תקופת אימונים בהרים, דומים לאימונים של מאס אויאמה, שבהם   צ'אנג סאנג-פנגם צפה הרבה על תנועות הקופים, העגורים והנחשים, הוא פיתח בית הספר ווטאנג (Vutang), על שם ההר שבו הוא התאמן. ההשפעה של השיטה שלו הייתה גדולה מאוד, כמו חמשת הצורות של החיות של וואן טו. השיטה השפיעה על אומנויות גדולות רבות, שנוצרו מאוחר יותר, כמו טאי צ'י וצ'ואן, טאקועה וחזינט-אי (Tai-Chi and Chuan, Takuwa and Hzint-i). 

בניגוד לקאטה של בית ספר נאכה-טה, שהושפעו על ידי הדרום, לשיטה שוטוכאן היו שורשים עמוקים בשורין רו (Shorin Ru), השיטות של שורי-טה (מהאזור של שורי באוקינאווה), אשר הושפעו לרוב מהשיטה הצפונית של קאמפו. השטחים הענקיים ופתוחים של הסין הצפונית תרמו יותר לאורך חיים שבו התפתחו היריכיים והרגליים חזקות. האנשים התעסקו בצייד, האדמה הייתה יבשה והאנשים היו הולכים ברגל או רוכבים על סוסים. 

בקאטה של השיטה הצפונית היו הרבה תנועות רחבות עם הרבה טכניקות בקפיצה. המרחק בקרב בין היריבים היה די גדול. הבלוקים והמכות היו ישירות ונראו יותר גסות בהשוואה לשיטות הדרומיות. למרות זאת התנועות היו מספיק חזקות, במידה ומבוצעות נכון. הקאטה צוקי-נו זה דוגמא טיפוסית לקאטה שמושפע על ידי הצפון. 

חשוב לציין שנאכה-טה, שורי-טה וטומארי-רו, שלושת השיטות קראטה של אוקינאווה, התפתחו באזורים מאוד קרובים אחד לשני ולכן ישלהם יותר דברים משותפים מאשר שונים. מבחינה חיצונית, הטכניקות היו שונות, אבל בסופו של דבר כולם הדגישו את האספקטים השונים של אותם עקרונות הכלליים של הקראטה שהיו משותפים לכל שלושת השיטות. בהתחלה הקאטה השתייכו לבתי ספר מסויימים, אך עם הזמן הם הפכו למשותפים בין הרבה בתי ספר, למרות ששמות הקאטה היו שונים. 

בילדותו של מאס אויאמה, הייתה לו הזדמנות להתאמן אצל מאסטרים של השיטות הצפוניות והדרומיות, ביפן וגם בקוריה. לכן קיוקושינקאי זה שילוב מיוחד של שני בתי הספר, שמתבטה במגוון של קאטה חזקים ויפים. 

התלמיד של קיוקושינקאי יכול בקלות לעשות קרבות במרחק גדול וקטן. מכות הידיים של מתאמן בקיוקושינקאי חזקות במיוחד, אך הוא טוב גם בתפיסות קרובות וחסימות עגולות הדוקות. בקאטה של קיוקושינקאי ניתן למצא קשר ניצחי עם המאסטרים של העבר, ודרך הקאטה האלה אנו ממשיכים את המסורת של אומנות הקראטה הקלאסי. 

בהתחשב במקור ההשפעה, ניתן לחלק את הקאטה של קיוקושין בצורה הבאה: 

נאכה-טה - ההשפעה הכי חזקה של הדרום: סאנצ'ין, טאנשו, גקוסאי שו, גקוסאי דאי, סאיכה, סאיצ'ין, גארו, סאיפאי. 

שורי-טה - ההשפעה הכי חזקה של הצפון: צוקינו קאטה, קאנקו (קושונקו), סושיכו (אוסאישי, טויושיכו). 

כל הקאטה האלה, חוץ מיאנצו וגארו, ניתן למצא בצורה כזו או אחרת בשיטות בסיסיות אחרות של קראטה (יאנצו וגארו ניתן למצא בשיטות שנוצרו מאוחר יותר מקיוקושין). גארו, הקאטה שמושפע חזק מדרום, מפותח על ידי מאס אויאמה. יאנצו זה קאטה שלרוב מצוי (בכל מיני צורות) בבתי ספר סיניים שונים של קאמפו. בעבר הקאטה לרוב היה משוטוכאן, אבל הם היו מצומצמים. 

סוסאי התעקש על כך שהטכניקות של קאטה אמורות לתאר קרב אמיתי, וקאטה שאין להם שימוש מעשי נדחו. כל אחד שמתאמן על קאטה, צריך לחפש את השימוש המעשי של הטכניקות קאטה. עד לא מזמן, הקאטה חאנגצו (סאיסאן בגודזו-רו) היה קאטה חובה במבחן לדאן 5 של קיוקושין ביפן. הקאטה הזה מקורו בשירי-טה, השם חאנגצו פירושו "חצי ירח" ובו יש הרבה חצי מעגלים שמבוצעים על ידי ידיים וכפות רגליים. גם על קאטה נאכאנצ'ין (טאקקי) התאמנו בדודג'ו של אויאמה. נאכאנצ'ין אלו קטה יפיפיים, שכוללים תנועות יפות ושימושיות מאוד לחסימות. למרות שהקאטה האלה כבר לא במסגרת הלימוד, עדיין שני בתי הספר, גם שוטוכאן וגם גודזו רו עדיין מתאמנים על קאטה נאכאנצ'ין. מעניין, שהקאטה משוטוכאן (ההשפעה הצפונית), שנלקחו על ידי מאס אויאמה בשביל קיוקושין, נוצרו לרוב עבור המתחילים. הקאטה היותר מתקדמים של קיוקושין, מקורם לרוב מההשפעות של הדרום:

1. פונאקושי, שהתעסק בפיתוח  קראטה ביפן, נתקל בבעיה של לימוד אנשים שלא הכירו בכלל את הבסיס של אומנויות הלחימה. בעידן שבו קומיטה-דזו (הקרב החופשי) לא היה בשימוש, היה צורך בפיתוח קאטה פשוטים בביצוע, וגם מעבירים טוב את הבסיס של הקראטה. באופן הזה פונאקושי יצר קאטה טאיקיוקו, והשתמש הקאטה פינן, מכיוון שהם התאימו למטרה שלו - להעביר את עקרונות הקראטה. הקאטה פינאן נוצרו על ידי איטוסו בשנת 1905, במטרה ללמד ילדים שאותם אימן בבית ספר ציבורי באוקינאווה מ-1901. 

2. העובדה שמאס אויאמה בחר בעיקר קאטה של גודזו-רו כקאטה מתקדמים בקיוקושין, מצביעה על כך שהוא כנראה חשב שהטיאוריות הסיניות הדרומיות של ידיים, מעגל ונקודה, הם החשובים בקראטה שלו. רוב המושגים של האומנויות הלחימה הסיניות סוסאי מאס אויאמה קיבל בסין וקוריה, הידע הזה היה מחוזק עם הטיאוריות של גויו, שאותם למד תחת ההשגחה של המורה סו נאי צ'ו. הרבה טכניקות מתקדמות של קיוקושין נלקחו על ידי סוסאי מאס אויאמה מהלימוד הקודם שלו של אומנויות הלחימה הסיניות דרומיות.

שמות הקאטה

יכול להיות שפעם לקאטה לא היה שמות בכלל. את השמות קאטה קיבלו מאוחר יותר, על מנת שיהיה ניתן להבדיל ביניהם, כאשר הכמות של קאטה גדלה. כמובן שיש משמעות לשמות הקאטה, למרות שלא תמיד ניתן לאפיין את הקאטה לפי השם, ואפילו השם של קאטה יכול לתת רושם מטעה על הקאטה. לרוב לשמות של קאטה יש מספר משמעויות, אפילו מבחינת יפנים. יש שמות שמתייחסים יותר לסין מאשר ליפן (בגלל המקורות שלהם מאוקינאווה). הרבה פעמים השמות של הקאטה לא מבטאים את התנועות הפיזיות שנעשות, אלא מראים את הנשמה האומנותית של המאסטר שנתן להם את השם. אבל ההבנה של שם הקאטה, עוזרת בהרבה פעמים בביצוע נכון והבנה של הקאטה. חלק משמות הקאטה זה מספרים, מה שמראה על כך שהיו קאטה רבים בעבר, שהיו אולי ממוספרים לצורך זיהוי. יש דעות שמקשרות את השמות המספריים של קאטה מסויימים והשפעות של בודדיזם. הקאטה העכשווי לרוב לא נושאים שמות מספריים. לא ידוע הרבה על קשר בין שמות המספריים למשמעות נומרולוגית בקאטה. זה תחום שפתוח לחקירות מעניינות. למשל, הטיאוריה הראשונה היא - שהמספרים שבהם משתמשים כשמות הקאטה, קשורים לאופן עבודת כפות הרגליים או עם נשימה בזמן הקאטה, ולא לכמות הטכניקות שמבוצעות בקאטה. יש קאטה שמקור השמות שלהם הוא שמות החיות, חלק מהשמות מצביעות על דינמיקה מסויימת או ביצוע קאטה מסויים. ההבנות השונות של שמות הקאטה יכולות להוביל לביצוע שונה של אותו קאטה על ידי שני אנשים שונים, בגלל הפירוש השונה שלהם של שם הקאטה. אומנם המסורת דורשת הקפדה על דיוק הצורה של הקאטה, הלימוד ושינון הקאטה צריך להוביל לגיוון רחב ווואריאציות שונות בביצוע הקאטה על מנת לממש את הטכניקות של הקאטה בקרב אמיתי. בכל מקרה, המסורת צריכה לעמוד מאחורי החיפושים של האמת עבור כל אחד ואחת. "החיפוש" הזה מאוד חשוב עבור המתאמן שבאמת רוצה להבין את הקאטה. סוסאי מאס אויאמה אמר: "הצורות, אשר מבוצעות רק לצורך הדגמה, חסרות משמעות בקראטה". כמו שציין סוסאי, אלינו להתייחס לקאטה כלאותיות, מהן מורכבים המילים והמשפטים של הקראטה שלנו. 

משמעות השמות

לפי סוסאי מאס אויאמה, בגלל שחלק מהשמות של הקאטה נלקחו מלוחמי אוקינאווה ידועים, או שמתייחסים להיסטוריה של סין העתיקה, הם לא בעלי משמעות עבורינו היום. למרות שלגיטימי לחשוב שכדאי לחדש את השמות, אנחנו חייבים לשמור על המסורת. אך שמירה על המסורת מאבדת את המשמעות כאשר אנו לא מצליחים להבין את הסיבות ואת העיקר של המסורת. לכן, במקרה כזה אין צורך להקפיד בה. 

 

הקאטה שמקורם בדרום

סאנצ'ין

סאנצ'ין - "משולש הברזל, שלישייה". בעל פירושים רבים, כגון: קואורדינציה של העמידה, נשימה ותנועות הידיים, או איחוד של הגוף, הבינה והנשמה. סוסאי מתייחס לאיחוד של הגוף, הבינה והנשמה. קיימים שלושה עקרונות של סוסאי שחשובים על מנת להבין ולהישתלט את הקאטה: 

1. Waza no Kankyu  קצב הטכניקה.

2. Chikara no Kyojaku  נקודות ריכוז הכוח.

3. Iki no Chosei  שליטה על הנשימה.

העקרונות האלו יכולים גם להיחשב כשלושת הנקודות של קואורדינציה בסאנצ'ין. קאנריו חיגאננה הביא את הקאטה הזה מסין לאוקינאווה. על הקאטה הזה התבססו הלימודים של בתי ספר נאחה-טה. כמוכן, מקובל לחשוב שמקורות הסאנצ'ין הם עוד מהזמנים של באדהידהרמה ומנזר השאולין. 

סאנצ'ין הוא קאטה איזומטרי, בו כל הצעדים מבוצעים בריכוז מלא שמלווה בנשימה עמוקה (איבוקי), שמקורה בטאנדן. הקאטה מוביל לא רק לחיזוק של האיברים הפנימיים בגוף, אלא לפיתוח של האנרגיה הפנימית וקואורדינציה של המוח והגוף. 

 

טאנשו

טאנשו - "כפות הידיים המסתובבות". צ'ויון מיאגי יצר את הקאטה הזה כהשלמה לסאנצ'ין. מיאגי פיתח את הקאטה טנשו לאחר שחקר לעומק את הקאטה רוקקישו שמקורו בסין. סוסאי אויאמה אמר שטאנשו הוא הקאטה החשוב והכרחי מכל הקאטה המתקדמים. 

טאנשו הוא הצורה הבסיסית להבנה של קראטה קיוקושינקאי, שמבוסס בעצמו על הקאמפו הסיני, כלומר על הטכניקה של הנקודות והעיגולים. 

טאנשו חייב להיות המטרה המרכזית של התירגול, מכיוון שהוא נוגע באספקטים הנפשיים ופיזיים, וחודר עמוק לתוך הטכניקה, הבלוקים והמכות, שקשורות חזק לעצם הקארטה. 

האדם שמתרגל את הקאטה טאנשו אלפי פעמים ומבין אותו באופן מלא, מסוגל לא רק לחסום כל מתקפה, אלא להפוך את היתרון של כל מתקפה לצידו ותמיד יהיה מסוגל להתגונן. 

 

גקיסאי

גקיסאי-שו - "תלחם ותשתלט הקטן", או "השתלטות על מבצר בכוחות מועטים", גקיסאי-דאי - "תלחם ותשתלט הבחור", או "השתלטות על המבצר בכוחות גדולים". ניתן גם לפרש כ: "תשתלט על המבצר בכוח". הקאטה מיוצרים על ידי מיאגי בשנת 1940 במטרה לתרגל תנועות חזקות ומלאות עוצמה. הקאטה מלמד על הכוח דרך תנועות זורמות, מוביליות ושימוש בטכניקות שונות. הגמישות שלמתקפה והתגוננות תמיד יתגברו על הכוח הסטטי. 

 

סאיחה

סאיחה - "גל". הקאטה מיוצר גם על ידי מיאגי. המשמעות של השם הוא פליטת הפוטנציאל המרבי באמצעות גופכם.

 

סאינצ'ין

סאינצ'ין. בעל משמעות כפולה. בהרבה מקרים מתורגם כ-"הרס מקסימלי". באופן מילולי משמעותו "תתקוף את היישוב המרדני", או "תעצור את הנסיגה", ההבדל תלוי באופן הכתיבה של השם בסינית. השם מצביע על צורך להתגבר על חולשת הרוח ולעצור כל רצון לסגת במקרה של קשיים. חייבים "לעצור את הלב שרוצה לסגת".

 

גאריו

גאריו - "הדרקון המתעורר", בפילוסופיה המילה גאריו מתייחסת לבן אדם אדיר, ששמו נשאר לא ידוע. הקאטה מיוצר על ידי סוסאי אויאמה. גאריו היה השם הבדוי של סוסאי בהתעסקות המוקדמת שלו בקראטה. הקארטיסט האמיתי מפתח רוח של ענוה, וכמו דרקון, בעל כוח, אך בוחר להשאיר אותו בפנים ולא לפזר אותו. 

 

סאיפאי

סאיפאי - זה הגיה האוקינאווית של אירוגליף שמשמעותו "18". (ביפנית "דג'ו-חאצ'י). בבתי ספר אחרים הוא נקרא סאיפאי-טה - "18 ידיים". סאיפאי היה אחד האטה המתקדמים בבתי ספר נאחה-טה. המספר "18" שהתקבל ממושגי הבודדיזם: 6*3, כאשר שש זה צבע, קול, טעם, ריח, מגע וצדק, ושלוש זה טוב, רוע, ועולם. 

 

הקאטה שמקורם בצפון

טאיקיוקו

טאיקיוקו - "הגבול האדיר". את הקאטה טאיקיוקו יצר גיצ'ין פונאקושי. סוסאי אויאמה מתאר את הקאטה טאיקיוקו כבסיס של כל הקאטה, שאותו צריך ללמוד לפני שממשיכים הלאה בדרך הקארטה. המוח של מתאמן המתחיל פתוח לכל האפשרויות. 

 

פינאן

פינאן - "שלווה ורוגע". הגיה אוקינאווית של הירוגליף שמשמעותו רוגע ושחרור. (חיאן, ההגיה ביפנית). אנקו איטוסו (המאמן של פונאקושי) יצר 5 קאטה פינאן ב-1905, כצורות מופשטות של קאטה סיני (קאנקו) על מנת ללמד ילדים. למרות שטכניקות המופיעות בקאטה הן קרביות, המטרה של הקאטה היא לפתח שלוה והרמוניה בין המוח לגוף.

 

יאנצו

יאנצו - אומרים שזה שם של איש צבא סיני באוקינאווה במאה ה-19. לפעמים מתרגמים אותו כ"לספק טוהר", כאשר מתכוונים שכל אחד חייב כל יום להתאמץ בכל הכוח במלחמה עם החיים, במטרה להתגבר על חולשות ולהישאר טהור בלב. 

 

צוקינו קאטה

צוקינו קאטה. הקאטה של מכות הידיים. הקאטה הזה מלמד לרכז ולכוון כוח של המכה לכל כיוון ועם כל סוגי הנשק.

 

סושיחו

סושיחו - "חמישים וארבע כפות רגליים". הקאטה הזה נוצר בבתי ספר שורי-טה. יש קשר מספרי בין השם לבין מספר התנועות בצורה המקורית של קאטה, כמוכן המספר 54 גם קשור לפילוסופיה הבודדיסטית.

 

קאנקו

קאנקו - "תראה את השמיים", "תסתקל על השמיים". השם ההתחלתי של קאנקו היה "קושאנקו". אומרים שהשם הזה שייך לאיש צבא באוקינאווה. קושאנקו (גואן קו), שקשור להבאה של הקאטה קאנקו , הגיע לאוקינאווה ב-1756. הוא היה מומחה בקרב מגע והדגים את היכולות שלו באוקינאווה. מקובל לחשוב שבקאנקו יש הרבה אלמנטים שהיו בהדגמות הראשונות של קושאנקו. הקאטה הזה נבחר על ידי פונקושי ב1922 על ידי להציג את הקארטה-דו ביפן. קאנקו זה הקאטה העליון בקיוקושין. כאשר הידיים של מבצע הקאטה מתחברים בצורה פתוחה למעלה, הוא מתבונן על השמיים דרך הידיים שלו וחושב על משמעות הגבורה של האדם ועל האינסוף של השמיים. בזמן שהשמיים והארץ נמצאים בדרכם הנצחית, הכל יהיה בסדר והשמש תזרח מחר ואיתו תגיע התקווה החדשה, למרות כל הקשיים של היום. הקאטה קאנקו מפתח שלוש אלמנטים באותו זמן: 

 -  מוח, גוף וטכניקה

 -  איברים פנימיים, זרימת הדם, מערכת העצבים, וכמוכן שלושת הקי אשר נמצאים ב:

1.  חלק העליון של הראש (טאנטו).

2.  דיאפרגמה (חארה).

3.  הבטן התחתונה (טאנדן).

 

החשיבות של הקאטה כחלק מהאימון

לדברי מאסוטאצו אויאמה, מייסד השיטה, הקאטה הבסיסיים כל כך קרובים ליסודות של הקראטה, עד כמה שהדבר בכלל אפשרי. בספרו "זה קראטה", הוא אומר: "אימונים חוזרים ונשנים של הקאטה הבסיסיים, מאפשרים לבטא בתנועה, בצורה חופשית, את הקאטה המתקדמים יותר". לאחר מכן, הוא כותב שבחמשת הקאטה מהסוג "פינאן", נמצאות כל העמידות והטכניקות הקרביות במגוון רחב של ווריאציות. כפי שהוזכר בפרקים הקודמים, סוסיי אויאמה טען שמבין כל הקאטה המתקדמים, "טנשו" זו הקאטה ההכי חשובה. לדבריו, בספרו "זה קראטה": "טנשו מגשים בצורה הבסיסית את הגדרת הקראטה, שמקורה בקמפו הסיני, בתור טכניקה של מעגלים שמבוססים על נקודות". לדבריו, "אדם שביצע את הקאטה טנשו אלפי פעמים, ובאמת מבין את הקאטה, יוכל לא רק להתמודד עם כל התקפה, אלא יוכל אפילו למצוא לעצמו יתרון בכל מצב, ותמיד יוכל להגן על עצמו באופן אידיאלי. טנשו צריך להפוך לנושא הראשון של כל אימון, מכיוון שהוא מהווה בסיס תיאורטי ופסיכולוגי, ואלמנט מרכזי בתרגילים הבסיסיים של האימון. בהתאם לכך הוא כולל טכניקות, מכות ובעיטות נפוצות, וקשור באופן הדוק למהות הקראטה". 

עלינו ללמוד את טנשו לעומק, על מנת להבין את הקראטה כראוי. טנשו וסאנצ'ין ביחד מציעים פרספקטיבה עמוקה על העקרונות הדינמיים של הקראטה. סאנצ'ין על ה- "יאנג" (UO- קשה), היבטים של הכוח והאנרגיה של הקראטה, וטנשו על ה- "ייין" (YIN, רך). הבנת הקראטה של כל אדם משתפרת באופן מובהק במהלך לימוד מדוקדק של הקאטה טנשו. ככל הנראה הציטוט המפורסם ביותר על חשיבות הקאטה, לקוח מדבריו של קנבה מבוני (Kenva Mabuni) מייסד השיטה שיטו-ריו, שאותו ציטט אויאמה בספרו "זה קראטה": "הדבר החשוב ביותר בקראטה הוא התרגילים הנומינליים, בהם שזורים זה בזה טכניקות הגנה והתקפה. מסיבה זו עלינו לדעת היטב את התוכן והניתוח שלהם, ולבצע אותם נכון". יתכן וישנם אנשים הסבורים שאפשר להזניח את התרגילים עצמם, ולהתאמן רק על עבודה קרבית. יחס כזה לעולם לא יביא להתקדמות אמתית בקראטה. 

אימון שכולל בתוכו רק את התרגילים הנומינליים עצמם, בלי עבודה קרבית, גם אימון כזה לא מספיק בשביל להתקדם בקראטה. הגיוון בסוגי האימונים חשוב על מנת שהתנועה של הרגליים, הידיים והמפרקים תהיה גמישה וחיה. בנוסף, כל אחד צריך ללמוד לשנות את מצב הגוף שלו ולנוע מהר, אחרת בקרב אמיתי הוא לא יוכל לעבוד ברמה גבוהה. מספיק תרגיל נומינלי אחד או שניים, אם הם מבוצעים נכון וברמה כזאת שהאדם מרגיש שהם באמת שייכים לו. במצב זה, תרגילים אחרים יהוו עבורו חומר לימוד והשוואה. כמה שהנסיון של האדם לא יהיה רחב, הוא חסר תועלת אם אין בו עומק. אין זה משנה כמה תרגילים נומינליים האדם יודע, אם הוא לא מספיק תרגל אותם, הם יהיו חסרי תועלת. לימדו לעומק והתאמנו היטב, בשתיים או שלוש צורות, וכשיגיע הזמן להשתמש בהם, אתם, מבלי להבין זאת, תבצעו אותם יותר טוב ממה שהייתם יכולים לדמיין. דבר נוסף שחשוב לשים לב אליו, הוא המבנה התקין של האימון. אם השיטות של האימון שגויות, והמבנה שלו לא נכון, אז זה לא משנה בכמה קרבות השתתפתם או כמה קרשים ניסיתם לשבור, בגלל שהרגלים לא נכונים יביאו לכם רק כשלונות. 

זה אמנם נכון שהתרגילים הנומינליים מהווים את החלק החשוב ביותר של הקראטה, ועם זאת, אין לזלזל בעבודה קרבית ובתרגול שבירה של אבנים וקרשים. הדרך היחידה לפתח קראטה אפקטיבי- היא להתגבר על עצלנות ולהתאמן ברצינות, תוך הבנה שביצוע התרגילים הנומינליים- זה רק 50 אחוז מהעבודה שלכם, ושאר האימון מורכב מה-50 אחוז האחרים. 

אחד מהרגעים המשמעותיים עבור לוחם הקראטה, יכולה להיות צפייה בקאטה המבוצע על ידי אמן. האינטגרציה של התנועות והכוח, הניקיון של התנועות, לא משאירים ספק בכוח וביופי של הקראטה. בדיוק למושלמות כזאת בביצוע הקאטה, צריך לשאוף. בתרגול ובביצוע הקאטה הכל צריך להיות חי. הריכוז של המחשבה במהלך ביצוע הקאטה, צריך להיות חובק כל, והריכוז הפנימי בא לידי ביטוי בתשישות מוחלטת בסוף ביצוע הקאטה. כשהאדם מתרכז באמת ומבצע את הקאטה במלואו, כאילו היה במצב של בחירה בין חיים ומוות, הדרישות מהביצוע של הקאטה עבורו יהיו עצומות. הקאטה מבוצע לצד חופש מלא של הדמיון, מה שמאפשר להגביר את העומק האמוציונלי במהלך אימון הקאטה. שלב ה "מוקוסו" לפני ביצוע הקאטה, דומה לשקט שלפני הסערה. המתאמן עובר דרך שינוי אינטנסיבי של התודעה. 

המתאמן, במהלך ביצוע הקאטה, צריך לדמיין מסביבו הרבה לוחמים חזקים, מולם הוא נלחם כאילו חייו נמצאים בסכנה. התנועות שלו צריכות לשקף את המתח הפנימי שבתוכו, כך שיהיה אפשר להרגיש את האנרגיה שבאאורה שלו. האטמוספרה נטענת מהכוח של הביצוע, והאישיות של המתאמן ממלאת את הדוג'ו. עם סיום הביצוע, משהו כאילו נכבה, האטמוספירה מפסיקה להיות טעונה, והלוחם חוזר אל עצמו. זה דומה למעבר של ציקלון, שאחריו הכל חוזר לשקט מתוח. הריכוז וההתמקדות בביצוע, מחזקים את הגוף, מעצימים את המישמעת של התודעה, ומטהרים את נפשו של המתאמן. ההבנה של הטכניקה מתרחבת. אין זה מוגזם לומר, שיכולת מעמיקה של הבנת המהות האמיתית של הקראטה, מתפתחת כתוצאה מאימון ותרגול הקאטה. 

אלפי חזרות מרוכזות על הקאטה, מביאים לקואורדינציה מושלמת ולחידוד מיוחד של החושים בקומיטה. זה מאפשר ללוחם לחזות את תנועות האויב, אפילו לפני שהאויב הבין איזו תנועה הוא הולך לבצע, ולהגיב בצורה מושלמת. הלוחם נמצא במצב שבו דעתו נקיה ממחשבה על תנועות האויב ומדאגה. תנועותיו של אדם ששולט בקאטה, נראות כל כך קלות ולא דורשות מאמץ, הן חושפות שנים רבות של אימונים קשים, הנדרשים על מנת להגיע לרמה כזאת. לא רק הטכניקה משתפרת במהלך התרגול של הקאטה. הסטודנט מפתח אופי חזק, כשהוא מתגבר על קשיים רבים במהלך האימונים.  

מהרגע שבו הקראטה הפך לספורט, והתחילו להתקיים תחרויות ואליפויות, במהלך העשורים האחרונים, תפקיד הקאטה כחלק מהאימון השתנה משמעותית עבור חלק מהמתאמנים. ובכל זאת, בלי הקאטה, תוך זמן קצר הלוחם ימצא את עצמו מול חומה שאין ביכולתו לעבור. הוא לא מצליח לייצר את המטען והמתח הפנימי האופייניים לאמן אמיתי, שיוצאים מתוכו וממלאים את האטמוספרה. לוחם, שמתעלם מהחשיבות של הקאטה, משקר לעצמו. תוך זמן קצר, היכולות שלו יתחילו לרדת, והוא ישאר עם זיכרון עמום על מי שהוא היה פעם. 

חשוב לציין, שדווקא כשמתאמנים שעות רבות על קאטה, כשהאימון כולל רק חזרות על קאטה אחד או שניים, שחוזרים שוב ושוב, דווקא אז אפשר לפתח את הכוח הפנימי האופייני לאמן אמיתי. סוסאיי אויאמה ביצע את הקאטה 100 פעם כל יום, כשהתבודד בהרים. אימונים כאלה לא רק מפתחים טכניקה מושלמת, אלא גם משמשים כמדיטציה ואימון של הרוח. 

קאטה היה המהות של האימונים מאז ימי ההתפתחות הראשונים של שורשי הקראטה הידועים לנו, כאשר במנזרי שאולין בשנת 520 לספירה, הופיע בודחידחרמה. הקראטה כיום מתפתח במהירות עצומה, וכל הלוחמים נושאים באחריות הגדולה שבשמירה על מהות האמנות, המתבטאת בצורה המובהקת והיפה ביותר בקאטה. מי שלא מתרגל את הקאטה באופן קבוע, איננו לוחם קראטה אמיתי. 

הקאטה כמובן, לא מתקיים רק עבור הצעירים והזריזים. הדבר הנפלא בקאטה הוא שאפשר להתאמן ולבצע אותו ללא תלות בגיל או במצב הגופני. זו דרך נהדרת לאימון עצמי, שמהירות הביצוע שלו הינה אינדיווידואלית ושונה עבור כל מתאמן. זה נראה שאין דרך יותר טובה לאימון ותרגול עצמי עבור כל אחד, מאשר קאטה. אתם צריכים להיות מודעים ליכולות ולמגבלות שלכם. כמו כל השאיפות, שמטרתן לפתח את הגוף, הדעת והנפש, הדרך הזאת מאוד אינדיווידואלית, וההישגים נמצאים ביחס ישר לעומקו של המאמץ והזמן המושקע.  

 

בונקאי

ההבנה של השימוש הפרקטי, והמשמעות הפרקטית של הטכניקה של הקאטה, ידועה בשם 'בונקאי'. על מנת שלקאטה באמת תהיה משמעות עבור לוחם הקראטה, צריך ללמוד היטב את משמעות התנועות של כל קאטה, כדי שיהיה אפשר ליישם אותן בקרב אמיתי. טוב לקחת קאטה אחד או שניים, ולעבוד עליו עד שהתנועה של הרגליים הופכת לטבעית ואוטומטית. מכאן, האדם יכול לנסות לשנות את הזוויות והמודולציה של עבודת הרגליים, כדי לקבל הערכה טובה יותר של האפשרויות הטמונות בתנועות אלה. אנו ממליצים לכם למצוא לפחות 3 אפשרויות למשמעות של כל תנועה ולדרך ליישם אותה. אם לא תמצאו 3 אז זה לא נורא. ערך רב נמצא בחיפוש אחר המשמעות וההבנה של התנועות. אפשר להשתמש בדמיון במהלך ביצוע הקאטה, על מנת להפיק ממנו את מירב הכוח והעומק הטמון בו. אם הקאטה מבוצע ללא ההרגשה וההבנה שלכל תנועה יש משמעות ושאפשר להשתמש בה בקרב, אז אין מה לדבר על כוח או על אנרגיה. תמיד תזכרו, שלכל תנועה בקאטה יש מטרה. לתנועות שונות יש מטרות שונות, קצב, ודרך ביצוע שונה. באמצעות החיפוש אחר הבונקאי, אפשר לגלות מטרות אלה. 

אסור לזלזל אפילו בשינוי זווית קטן באגן, במהלך ביצוע הקאטה. תנועה קטנטנה במרכז יכולה לגדול להתקפה חזקה ברגעים קריטיים של תנועה סיבובית. לא ניתן להבחין בשינוי זווית של היד ב-150 מעלות כשמתבוננים בכתף, אבל המשמעות יכולה להיות ההבדל בין נוקאאוט אפקטיבי, לבין סתם לולאה כושלת. אפילו שינוי קטן במצב כפות הרגליים, יכול להפוך לקריטי, ולהיות ההבדל בין היכולת להישאר על הרגליים, לבין הסיכוי להפסיד בקרב באופן מוחלט. 

 

שלושה עקרונות בביצוע הקאטה

כפי שכבר נאמר, במהלך האימון, לצורך שיפור הקאטה, הריכוז צריך להיות מוחלט. כלומר כשמתאמנים על הקאטה, המחשבות לא צריכות לעסוק בשום דבר אחר, אפילו בדברים הקשורים לקראטה. צריך להתרכז אך ורק בשיפור של ביצוע הקאטה. כשמתרכזים ומנקים את הראש בצורה כזאת, אפשר לבצע אפילו תנועות פשוטות, למשל את הצעד הראשון של הקאטה טאיקיוקו איצ'י, במשך שעות רבות, מבלי להרגיש אפילו מעט עייפות מחשבתית. סוסאיי מאסוטאצו אויאמה התאמן לבצע קאטה 100 פעם כל יום,כשהתבודד בהרים בקיוצומי. הוא נהג לחלק את האימון ל-3 שלבים. כל אחד משלושת השלבים פונה לעקרון אחר בביצוע הקאטה. כך אתם יכולים להפיק את המיטב ממאמצי הריכוז שלכם. לדברי סוסאיי מאסוטאצו אויאמה, אלה הם שלושת העקרונות: 

1. Waza no Kankyu  קצב הטכניקה.

2. Chikara no Kyojaku  נקודות ריכוז הכוח.

3. Iki no Chosei  שליטה על הנשימה.

באימונים תחת הנחייתו של סוסאיי אויאמה, שלושת העקרונות האלה כל הזמן הודגשו. כשעובדים בנפרד על כל אחד מהדגשים, ולאחר מכן מחברים אותם לקאטה אחד או שניים במהלך האימון, היכולת לבצע קאטה מרשים, גדלה משמעותית. בואו נתבונן בכל אחד מהעקרונות בנפרד, על מנת להבין את המשמעות שלהם לעומק. בהיותנו לוחמי קראטה, עלינו לזכור את החשיבות של הקאטה באמנות שלנו. כשנתרכז בעקרונות של האמנות, שתוארו למעלה, נצליח במהירות לחזק את שליטתנו בקאטה, בהתאם לכמות ולריכוז האימונים. 

 

קצב הטכניקה - Waza no Kankyu

בקאטה כל הזמן יש שינויים בקצב של הטכניקות. לכל קאטה יש חלקים איטיים ומהירים. כמובן, הדבר הראשון שחשוב לעשות כשלומדים קאטה, זה ללמוד את רצף הצעדים, מה שלוקח זמן יחסית קצר. לאחר מכן הסטודנט לומד להבין את השינויים במהירות ובקצב הקאטה, ולשלב אותם עם מתח פנימי וריכוז איטי. בצורה כזאת הוא מביא את הקאטה לביצוע גבוה, באופן רציף ובהבנה מלאה. 

התלמיד לומד למצוא את הקומבינציות המבוצעות בזרימה מהירה, לצד הקומבינציות המבוצעות בקצב מאוזן, לא משתנה, איטי. הוא מחפש רגעים של קצב שבור, במהלך הקאטה, שבהם צריך לדייק מאוד בזמן הביצוע של הטכניקות, על מנת לבלבל את האויב, ותוך בחירה נכונה ושינוי רגעי ההתקפה וההגנה, להקטין את יכולת האויב להתגונן. בלי השינויים הדקים בקצב, לא יתכנו רגעים של ריכוז אנרגטי. לא תתכן חינניות. ללא הקצב, הקאטה הופך לרצף של תנועות חסרות משמעות.  

בקרב אמיתי, הלוחם צריך להבין את הקצב שמשתנה כל הזמן, ולהתאים את עצמו אליו. אם הלוחם לא יכול להתאים את עצמו לקצב של הקרב, הוא עשוי לאבד שליטה על הסיטואציה, והתגובות שלו לא יהוו איום ויהיו חסרות ערך. במילים אחרות, לא ניתן להשיג דבר ללא הזהירות ברגעים שבהם היא נדרשת, ו"הזעם הנשלט" ברגעים שבהם הקצב מוגבר. זהו עקרון אוניברסלי, בכל סוגי הספורט, ובכל אמנויות הלחימה. אמן- זה מי שלמד לשלוט בקצב של כל התנועה, ולהבין מתי לשנותו. כשצריך- הוא מסוגל להתקדם בכבדות, עם כוח גס, אבל הוא יכול גם לשלוט בטכניקה ובקצב שלה, אם זה יותר תואם את הסיטואציה. 

 

נקודות ריכוז הכוח - Chikara no Kyojaku

בנקודות ריכוז הכוח, הכוונה לכך שהמתח הפנימי והריכוז של הכוח הם מאוד שונים בין טכניקה אחת לאחרת. יש תנועות מסוימות שמבוצעות מהר, אבל במידת האפשר באופן יותר רפוי, על מנת שהזרימה הרציפה של התנועה תחזיר את הכוח. לעומת זאת טכניקות אחרות מבוצעות בכל הכוח שהלוחם מסוגל לו, שמגיע לשיאו בנקודה אחת ספציפית של ריכוז טהור של אנרגיה. 

טכניקות המלוות ב "קיאיי"- הן בדרך כלל הרגעים הגבוהים של הקאטה, וריכוז הכוח בהם צריך להיות מקסימלי. לעיתים מקורו של הכוח הוא בקשיחות של הגוף, כמו אדמה, או הר שלא ניתן להזיזו. במקרים אחרים, הכוח מתנהג יותר דומה למים- כוח שמקורו ביכולת ההתאמה למצב, והיכולת לזרום ולהחליק דרך התנועה. כוח יכול להתנהג גם בדומה לאש, בצורה חמה והרסנית שלא מאפשרת לאויב להתקרב. הכוח יכול להכיל בתוכו אלמנט של רוח או סופה, שהורס את כל מה שבדרכו. במצב זה לא ניתן לתפוס את הלוחם. הוא כמו רוח בים. מעל לארבעת היסודות האלה, נמצאת החוויה של הוואקום והריק, שמקנה לקאטה שלווה, שקט ומישמעת, שחובקים את הכל, ולא משאירים ספק בשליטה המלאה של הלוחם בקאטה. במהלך האימונים הסטודנט צריך להבין את רגעי המתח והריכוז הפנימי בקאטה.  

אל תתבלבלו בין רגעי מתח פנימי וריכוז כוח, לבין מתח פיזי, גופני. לפעמים רגעים של מתח פנימי, ונקודות ריכוז כוח, מושגים בצורה נקיה באמצעות הטכניקה והשלמות של הגוף במהלך התנועה, עם מתח גופני מינימלי. כאן, שוב, בא לידי ביטוי 'עיקרון המעגלים על בסיס נקודות', לצד ריכוז של כוח רדיאלי. אין פה מתח גופני חיצוני, ובכל זאת ישנו כוח אדיר שמקורו בגמישות ובמהירות של התנועה. 

 

שליטה בנשימה - Iki no Chosei

השליטה בנשימה במהלך הקאטה, זהו עקרון מאוד מאוד חשוב. צריך ללמוד להתאים בין הנשימה לבין קצב התנועות ונקודות ריכוז הכוח בקאטה. לדוגמא בקאטה סאנצ'ין, הכוח של התנעות מגיע מהעומק של נשימת ה'איבוקי'. בטכניקה שמלווה בקיאיי, הנשימה נמצאת בהתאמה מושלמת עם התנועות של הגוף. עד שהנשימה הנכונה לא הופכת להיות טבעית, צריך כל הזמן לשים לב, לזרם האוויר שנכנס ויוצא מהריאות. תנסו לנתח, להבין ולבחור את הרגעים הנכונים עבור כל שאיפה ונשיפה, ותתייחסו לבחירה הזאת באותה החשיבות, כמו לביצוע הטכניקה. 

"אדם שלמד לשלוט בצורה נכונה בנשימה שלו, יכול להיות רגוע גם כשהוא מוקף באויבים חזקים, וגם בזמן רעידת אדמה או שריפה". (מאסוטאצו אויאמה)

השליטה בנשימה מאחדת את הגוף, הדעת, והנפש, וחשובה באותה מידה עבור הביצוע הנכון של הטכניקה, כמו הכוח הפיזי.על הלוחם לחקור ולהבין לעומק את המודולציה של הנשימה, והקואורדינציה שלה עם הגוף, במהלך ביצוע כל הטכניקות. אם תערכו השוואה בין השליטה בנשימה לבין מצב שונים של הדעת והרוח, אתם תגלו תלות וקשר מאוד גדול. כשהאדם רגוע ושקט, הנשימה שלו שלווה, עמוקה וישרה. כשהוא עצבני, או מתרגש, הנשימה שלו יותר מהירה ופחות עמוקה. אם תראו מישהו כועס שמאבד שליטה על עצמו, שימו לב לשינויים המהירים בקצב הנשימה שלו. ההבנה של השליטה על קצב הנשימה, מרגיעה את הרוח, מביאה שלווה ומישמעת מחשבתית, ובאופן כללי משפיעה על כל החיים. 

אפילו בקאטה הבסיסיים ביותר, צריכה להיות קואורדינציה מושלמת של הנשימה, אם אתם רוצים לשלוט על התנועה שלכם. לפעמים יש צורך לעצור את הנשימה, או לנשוף את האוויר החוצה במהירות. 

יש משהו עתיק וקדום בנשימה. אם אתם מתישהו תמצאו את עצמכם לבדכם על צוק גדול, ומסביבכם אין דבר פרט לגלי הים, הנשברים למרגלותיו, והגשם, הנופל על פניכם, אתם תבינו מה זה אומר - להיות חי, ואתם תרגישו את הקרבה הגדולה שלכם עם היסודות. ברגעים כאלה תרגישו שברצונכם לצעוק, ככה שכל העולם ישמע אתכם.