טרמינולוגיה

דוגי - התלבושת בשביל אימוני קראטה

התלבושת של המתאמנים בקראטה נקראת "דוגי": "דו" - דרך, אורח חיים, "גי" - לבוש. זאת אומרת שמשמעות המילה היא: "התלבושת בשביל הדרך". באותו אופן, שדוג'ו זה לא סתם עולם אימונים, דוגי זה לא סתם תלבושת לאימון. דוגי זה מה שהמתאמן לובש בדרך לשיפור עצמי. התלבושת תמיד צריכה להיות נקיה ומסודרת. אויאמה נהג להגיד שזאת לא בושה ללבוש דוגי תפור, אלא בושה ללבוש דוגי מלוכלך ומרושל. אבל בשום פנים ואופן אסור לכבס את החגורה - "אובי". עם הזמן החגורה נושאת יותר ויותר כתמי דם וזעה מהאימונים הקשים. חגורה ישנה, מלאת כתמי דם וזעה מצביעה על הניסיון הרב של בעלה ולכן לא מנקים אותה.

למה דוגי בצבע לבן? 

ביפן הצבע הלבן הוא צבע של ניקוי וטוהר. בגדים בצבע לבן ("סיניסודזוקו" ביפנית) לבשו כאשר התכוונו לעשות "חרקירי". לכן התלבושת בצבע לבן מסמלת את הכוונה של החניך להתאמן בלי רחמים על עצמו ומוכנות להקריב את עצמו בכל רגע. 

כמוכן, שואלים הרבה על הצבעים של החגורות בקראטה. לפני זמן רב היו רק שני צבעים של החגורות בקראטה - לבן ושחור. ביפן, הבן אדם שהגיע לרמה עליונה באומנות כלשהי נקרא "קורוטו". החלק הראשון של המילה הזאת, "קורו", משמעותה "שחור". לעומת זאת הבן אדם שרק מתחיל משהו נקרא "סירוטו". "סירו" ביפנית זה "לבן". זאת הסיבה לצבעים של החגורות: לבן למתחילים ושחור למאסטרים. אבל להגיע לחגורה שחורה זה קשה מאוד ולוקח הרבה שנים והמתאמן צריך להיות בעל סבלנות רבה כדי להמשיך להתאמן כל הזמן הזה עם החגורה הלבנה. לכן הוחלט להכניס כמה צבעי ביניים בין החגורה הלבנה לשחורה, כאשר כל צבע קצת יותר כהה ומראה למתאמן שהוא מתקרב לאט לאט לחגורה השחורה. כמוכן הרמות של החגורות השונות גורמות למתאמן להעמיד לפניו מטרות ביניים. האנשים שנמצאים בשלבי ביניים בין החגורה הלבנה לשחורה נקראים בקראטה "חגורות צבעוניות".

וכאשר המתאמן מגיע לרמה של מאסטר וחוגר חגורה שחורה, רמת המיומנות שלו ניתנת להבחנה לפי מספר פסי הזהב על החגורה. בעל חגורה שחורה נקרא ביפנית "יודנשה". 

• דוגי

לא נמצאו נושאים דומים.

רשימת הצפיות האחרונות ריקה.